<h1>בה"ג הלכ' גיטין</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[פסק] ועגונה דאתיא לבי דינא ואמרה הוו עלי סהדי דפלוני דאיתיה במדינת הים שויתיה שליח לקבלה לקבולי לי גיטא מן בעלי וכתבין לבי דינא דמדינת הים ומשוי ליה תוב בעל לההוא שליח שליח לקבלה וכתיב גיטא ויהיב ליה, עם דנפיל גיטא לידא דשליח אם נקרע או נשרף מיגרשא הדא עגונה.
המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. איתמר (ה':) בפני כמה נותנו לה, רבי יוחנן ורבי חנינה חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה, תסתיים דרבי יוחנן דאמר בפני שנים, דרבין בר רב חסדא אייתי גיטא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה זיל הביה ניהלה באנפי תרי ואימא לה בפני נכתב ובפני נחתם, תסתיים. מאן דאמר בפני שנים קסבר שליח נעשה עד ועד נעשה דיין, מאן דאמר בפני שלשה קסבר אין שליח נעשה עד ואין עד נעשה דיין. והא קיימא לן אין עד נעשה דיין, הני מילי בדאוריתא אבל בדרבנן עד נעשה דיין, הא ודאי קיימא לן בדרבנן עד נעשה דיין. תניא כוותיה דרבי יוחנן המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם, יוציא והוולד ממזר דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אין הוולד ממזר, כיצד יעשה, יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם.
<h2>דף ה:</h2>
רבה בר חנה אייתי גיטא פלגיה איכתיב קמיה ופלגיה לא איכתיב קמיה, אתא לקמיה דרבי אלעזר אמר ליה אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך, רב אשי אמר אפילו קן קולמוס וקן מגילתא. תניא כוותיה דרב אשי המביא גט ממדינת הים אפילו הוא בבית וסופר בעלייה, הוא בעלייה וסופר בבית כשר, ואפילו נכנס ויוצא כל היום כולו כשר. הוא בבית וסופר בעלייה הא לא קא חזי ליה, אלא לאו כגון דאיכא קן קולמוסא וקן מגילתא. ואפילו נכנס ויוצא כל היום כולו כשר, מאן, אילימא שליח, השתא הוא בבית וסופר בעלייה דלא קא חזי ליה אמרת כשר נכנס ויוצא מיבעיא, אלא לאו סופר, סופר פשיטא, לא צריכא דנפק לשוקא ואתא, מהו דתימא איניש אחרינא אשכחיה ואמר ליה, קמ"ל.
<h2>דף ט.</h2>
תנו רבנן בשלשה דרכים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים, שוו למוליך ומביא, וכל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים, וכל השטרות העולין בערכאות של גוים אף על פי שחותמיהן גוים כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים, וכדברי רבי מאיר בארבעה, (י"א:) האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ורצה לחזור בשניהם יחזור דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים, לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו לאדם אלא בפניו, שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי שלא לזון את אשתו אינו רשאי. אמר להם והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו מן התרומה, אמרו לו מפני שהוא קניינו.
<h2>דף ט:</h2>
שלח רבין משמיה דרבי אבהו הוו יודעין ששלח רבי אלעזר לגולה משום רבינו, שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת, אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה.
<h2>דף י:</h2>
עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה.
<h2>דף יא.</h2>
אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באנפי סהדי ישראל, מגבין ביה מבני חרי. והא לא ידעי למיקרי, בידעי. והא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף וליכא, בדעפיצא. והא בעינא צריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא, בדמהדר. אי הכי אפילו ממשעבדי נמי, לית ליה קלא. (י"ט:) רב פפא כי הוה אתי שטרא פרסאה לקמיה דחתים בערכאות של גוים, מקרי ליה להנהו גוים דחתימי עליה זה שלא בפני זה במשיח לפי תמו, ומגבי ביה מבני חרי, כדתנן (י':) כל השטרות העולין בערכאות של גוים אף על פי שחותמיהן גוים כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים, רבי שמעון מכשיר בכולן.
<h2>דף יג.</h2>
האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי, ומת, לא יתנו לאחר מיתה, תנו מנה לפלוני, ומת, יתנו לאחר מיתה, לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו שלא בפניו. אמר רב שמואל בר מרתא משמיה דרב והוא שצבורין ומונחין בקרן זוית, במאי עסיקינן, אילימא בברי, כי צבורין מאי הוי הא לא משך, ואלא בשכיב מרע, מאי איריא צבורין אפילו אין צבורין נמי, דהא קיימא לן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, אמר רבא אמר רב זביד לעולם בברי וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב האומר לחבירו מנה לי בידך, תניהו לפלוני במעמד שלשתן, קנה. רב פפא אמר לעולם בשכיב מרע, וכי אידך דרב דאמר רב שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני מנכסי נותנין, מנה זו נותנין, מנה סתם אין נותנין, חיישינן שמא מנה קבור קאמר, והילכתא למנה קבור לא חיישינן.
<h2>דף יג:</h2>
גופא אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך, תניהו לפלוני במעמד שלשתן, קנה. אמר רבה מסתברא מילתיה דרב בפקדון, אבל במלוה לא, האלהים אמר רב אפילו במלוה. איתמר נמי אמר שמואל משמיה דלוי מנה לי בידך תניהו לפלוני במעמד שלשתן קנה, ולא מצי הדר ביה בין בפקדון בין במלוה (י"ד.) בין מתנה גדולה בין מתנה מועטת.
<h2>דף טז:</h2>
רבה בר בר חנה חלש, עול לגביה רב יהודה ורבנן לשיולי ביה, בעו מיניה שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם או לא, אמר להו אין צריכין, ומה אילו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני, והני מילי דגט יוצא מתחת ידי שניהם.
<h2>דף יז.</h2>
נכתב ביום ונחתם ביום, בלילה ונחתם בלילה, בלילה ונחתם ביום כשר, ביום ונחתם בלילה פסול, רבי שמעון מכשיר, שהיה ר' שמעון אומר כל גיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים. ואף על גב דקרא פסוקא דגיטא מן כמה יומי ולא איכתב גיטא, ההוא יומא דכתב ליה גיטא זמן דידיה הוא, דאי מיכתיב גיטא בההוא יומא דקרא הוה ליה כנכתב ביום ונחתם בלילה ופסול. וגט חליצה, לא שנא נכתב ביום ונחתם בלילה, לראיה בעלמא הוא וכשר. ולא צריכא לאמתוני תלתא ירחי ומשתריא לאלתר.
<h2>דף יח.</h2>
איתמר מאימתי מונין לגט, רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה, והילכתא משעת כתיבה. ומתבעי ליה לאמתוני תלתא ירחי מיום כתיבה. אמר שמואל וכתובה כמעשה בית דין דמיא, מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתב ביום ונחתמת בלילה. כתובתיה דחייא בר רב איכתיב ביממא ואיחתים בליליא, הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי, נימא כשמואל סבירא ליה, עסוקין באותו עניין שנו, דאמר רבי אלעזר בר צדוק לא שנו אלא שאין עסוקין באותו עניין, אבל עסוקין באותו עניין כשר.
<h2>דף יח:</h2>
ורבי שמעון מכשיר, ההוא דאמר להו לבי עשרה כתבו גט לאשתי, בי תרי חתום ביומיה, ואינך מכאן ועד עשרה ימים. אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר להו כדי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.
<h2>דף יט.</h2>
איתמר עדים שאין יודעין לחתום, אמר רב מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו. והני מילי בגיטין אבל בשאר שטרות לא, דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא.
<h2>דף יט:</h2>
ומאן דלא ידע למיקרי שטרא אסיר ליה למיחתם, ואי קרי קמיה ספרא דבי דינא, כיון דמומחה לרבים הוא סמיך עליה וחתים. ואי קרו קמיה ולא ידע למיחתם על גיטא, סרטינן ליה אתא אתא על מגילתא וחתים. והני מילי גיטא כדי שלא יהו בנות ישראל עגונות, אבל שטרא לא.
קריה מאן דכר שמיה, חסורי מחסרא והכי קתני ושאין יודעין לקרות קורין לפניהם והן חותמין. אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורין בגיטי נשים אבל בשחרורי עבדים ובשאר שטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין. אמר רבי אלעזר מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל, שלא יהו בנות ישראל עגונות. אמר רבא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ורב גמדא משמיה דרבא אמר אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וכי קאמר אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אקרייה לחודה, אבל יודעין לחתום בענן. ואלא כמאן, כרבנן, והא ההוא דעבד בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא, תרגומה אקרייה. רב יהודה מצטער קרי וחתים, אמר ליה עולא לא צריכת, דהא רבי אלעזר מרה דארעא דישראל הוא וקרו קמיה וחתים, רב נחמן קרו ספרי דייני קמיה וחתים, דווקא רב נחמן וספרי דייני אבל ספרי דייני ואיניש אחרינא דלית ליה אימתיה לא.
[פסק] ומאן דמקלע למתא דלית בה סופר, ואיכא יהודאי דידעין למיקרי כתב פרסאה, כתבין יהודאי פרסית וחתמין על גיטא ועל שטרא וכתובתה ושפיר דמי. (תוספתא פ"ד) והיכא דכתיב גיטא כהילכתא באתואתיה ואית ביה גיהטא או מחקא או טישטשתא ומפיק תתאי, בזמן בשמו בשמה פסול, ובשאר גיטא כוליה כשר.
<h2>דף כא.</h2>
ואמר רבא כתב גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליה, קנאתו ומתגרשת בו, והני מילי חצר קבועה, אבל חצר מהלכת לא. והיכי דמי חצר מהלכת, כגון דכתב לה גט ונתנו ביד עבדו, כי ההוא גוונא לא הוי גט דהויא לה חצר מהלכת, ולא אמרן אלא דלא כפות אבל כפות דלא מצי סגויי הוי גט, דאמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו, ואמרינן עלה אמאי חצר מהלכת היא וכל חצר מהלכת לא קנה, ומפרקינן בכפות, ובכפות נמי הני מילי היכא דנים ויתבא איהי וקא מנטרא ליה, אבל היכא דתיר לא, דאמר רבא (ע"ח.) כתב גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו הרי זה גט, נעור אינו גט, דהויא לה חצר המשתמרת שלא לדעתה.
<h2>דף כא:</h2>
ומאן דכתיב גיטא, לפסוק מגילתא שיעור גיטא והדר ליכתביה, דאי כתב ליה מן קמי דליפסוק מגילתא ופיישא מגילתא ופסק לה בתר דכתיב גיטא, מיפסיל גיטא (שם כ"א:) דכתיב (דברים כ"ד, א') וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה.
<h2>דף כב:</h2>
הכל כשרין לכתוב את הגט ואפילו חרש שוטה וקטן. אמר רב הונא (כ"ג.) והוא שגדול עומד על גבן.
<h2>דף כג.</h2>
הכל כשירין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי. קבל קטן והגדיל, חרש ונתפקח, סומא ונתפתח, שוטה ונשתפה, נכרי ונתגייר, פסול. פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה, כשר. זה הכלל, כל שתחילתו וסופו בדעת כשר.
<h2>דף כג:</h2>
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט וקידושין לאשה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין, אבל נעשה שליח לקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו, אבל לא מיד רבו שלו לחבירו. האשה נעשית שליח לקבל גט לחבירתה ולהוליך גט לחבירתה, וכן לעניין קידושין, והוא דאיכא שני עדים.
אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה, נאמנות להביא גיטה, חמותה צרתה ויבמתה ובת בעלה. מה בין גט למיתה, הכתב יוכיח. האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שצריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם, (כ"ד.) והני מילי כי אמר לה לא תתגרשי אלא בבית דין פלוני דשוייה שליח להולכה, אבל לא אמר לה תתגרשי בבית דין פלוני היא עצמה מביאה גיטה ואין צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם. בעו רבנן קמי מר רב חנינאי גאון בבלה רבתי דנכרי לא הוי שליח לקבל את הגט ולהוליך את הגט, מהו למיכרכיה לגיטא בחד מנא מימר לגוי אמטי האי מנא לישראל פלניא וניתביה לאיתתיה, ואמרו ליה רבנן לא, ונתן בידה או ביד שלוחה ישראל, אבל גוי כלל לא, בעינן דכי נפיק גיטא מידא דבעל לידא דאיתתא או לידא דשליח לקבלה דשויתיה איתתא גופה דקאי במקום איתתא גופה, אבל ביד גוי לא, [פסק] ורבנן דהשתא קאמרין אף על גב דאתייה גוי לגיטא או יהביה לישראל וההוא ישראל יהביה בעידי מסירה לאיתתא, לכתחילה לא מנסבינן לה משום דנכרי לאו בר ברית הוא, ואי אינסיבא לא מפקינן לה משום דרבי שמעון, דתנן (י':) רבי שמעון אומר כולן כשרין, ואמר רבי זירא ירד רבי שמעון לשיטתו של ר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, וקיימא לן הלכה כרבי אלעזר.
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי עקיבא אשה נאמנת להביא גיטה מקל וחומר, ומה נשים שאמרו חכמים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה, זו שנאמנת לומר מת בעלה לא כל שכן, וממקום שבאתה, מה להלן צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם אף כאן צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם. (ה'.) והוא עצמו שהביא גיטו אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.
<h2>דף כו.</h2>
הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן, שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה ומקום המעות ומקום הזמן, שטרי מקח צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן, מפני התקנה, רבי יהודה פוסל בכולן, רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים, שנאמר וכתב לה לשמה. אמר רבי זירא אמר רבא בר שילתא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב (כ"ו:) הלכה כרבי אלעזר, קרי רב עליה דר' אלעזר טובניא דחכימי.
<h2>דף כז.</h2>
המביא גט ואבד הימנו, מצאו לאלתר כשר, אם לאו פסול. מצאו בחפישה או בדלוסקמא ומכירו, כשר. חפיסה חמת קטנה, דלוסקמא טליקא.
הא דאמרינן אין חוששין לשני יוסף בן שמעון, במקום שלא הוחזקו. היכא דמצא גיטי נשים וליתיה לבעל דקאמר תנו אותו למאן דהוא, לא יחזיר לאשה, שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן. היכא דאיתיה לבעל וקאמר תנו, במקום שאין השיירות מצויות יחזיר, דאמרינן היינו האי גיטא ודהא איתתה דנפל מינה, ומיגרשא ביה. מקום שהשיירות מצויות והוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת לא יחזיר, דאמרינן האי גיטא לאו דהאי גברא נינהו דהא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת, ולא מיגרשא ביה דאיכא למימר דהאי לאו דידיה ניהו. השיירות מצויות ולא הוחזקו היינו דרבה, כי הך גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא [והוה כתיב ביה] בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אמר רב הונא חיישינן לשתי שוירי, אמר ליה רב חסדא לרבא פוק עיין בה דלאורתא בעי לה מינך, רב הונא נפק דק ואשכח דתנן כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר, ופשטה רבה דיחזיר, וקאמרינן עלה והא בי דינא דרב הונא כמקום שהשיירות מצויות דמי וקא פשיט רבה דיחזיר, וסוגיין כרבה.
<h2>דף כז:</h2>
רבה בר חנה אירכס ליה גיטא בי מדרשא, אמר, אי סימנא, אית לי בגויה, אי טביעות עינא, אית לי בגויה, אהדרוה ניהליה, אמר לא ידענא אי משום סימנא אהדרוה וקא סברי סימנין דאורייתא, אי משום טביעות עינא, ודווקא צורבא מרבנן אבל איניש דעלמא לא.
<h2>דף כח.</h2>
המביא גט ממדינת הים והניחו זקן או חולה, נותנו לה בחזקת שהוא קיים. בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים, אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים. השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים.
<h2>דף כט:</h2>
השולח גט ביד שליח ונזדמנה לו דרך אחרת או שחלה, עושה שליח אחר בבית דין ומשלחו, וצריך שיאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם, אבל אם מת השליח הראשון עד שלא הגיע גט לידה, בטל הגט. ושליח הגט צריך שיתננו לאשה או לשלוחה בפני עדים ויאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם, דקיימא לן (פ"ו:) הילכתא כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, והעדים נעשים שלוחים.
המביא גט ממדינת הים וחלה, עושה בית דין ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב בפני נחתם, ואין השליח האחרון צריך שיאמר בפני נכתב בפני נחתם, אלא אומר שליח בית דין אני.
<h2>דף לב.</h2>
ואילו מאן דשוי שליח למיכתב לאיתתיה גיטא או דשדר גט בהדי שליח ואזל וכתב, ומן קמי דנמטי גיטה לידה או מקמי דלימטי שליח לגבה ויהב לה גיטא קדים בעל ואמר ליה לשליח לא תתן לה גיטא דלא בעינא לגרושה ובטלה לגיטא קמי סהדי, ובתר דבטליה לגיטא אזל שליח ויהב לה גיטא, ואזלת ההיא איתתא ואיתקדשת לגברא אחרינא, ההוא גיטא לאו גיטא הוא, דכיון דבטליה מקמי דלימטי לידה בטיל ליה, דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא, הרי זה בטל, קדם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הוא, הרי זה בטל, אם משהגיע גט לידה אין יכול לבטל. וקידושי דאתקדשת לא הוו קידושי, דכיון דגיטא לא גיטא הוא, הויא לה אשת איש וקיימא לן דאין קידושין תופסין באשת איש.
והני מילי מן קמי דמטי גטא לידה. ואי ההוא גברא דקדשה, קדושי בעלמא הוא דקידשה ולא נסבה, לא צריכה גיטה מיניה ושריא לבעלה קדמאה, ואי נסבה אסירא לבעלה קדמאה, דכיון דלרצונה איבעילה הויא לה בעילת זנות ואסירא ליה, דתנו רבנן (במדבר ה', י"ג) והיא לא נתפשה אסורה. וכי היכין דאסירא לקמא הכין נמי אסירא לבתרא, דתנן (סוטה כ"ז:) כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, ונפקא מן גברא קדמאה בגט ושריא לעלמא, ומן גברא בתראה לא צריכא גיטא, דזנות בעלמא דזניאת ולא תפשין בה קידושי. ואם משהגיע גט לידה אין יכול לבטלו, ואי אזלא חדא איתתא ומיקדשה לגברא שפיר דמי, וקידושיה קידושין.
גט שכתבו בין בבית דין ובין שלא בבית דין אם בטלו מבוטל. (ל"ב:) גט שביטלו חוזר ומגרש בו.
<h2>דף לב:</h2>
ולא שנא אמר בטל הוא ולא שנא אמר אי איפשי בו בטל גט. ואי אמר בהאי לישנא, פסול הוא, אינו גט, לא בטיל. ואי אמר יהא חרש, כחרש יהא, לא יועיל, לא יתיר, לא יעזיב, לא ישלח, ולא יגרש, בטיל. ואי אמר חרש הוא כחרש הוא לא בטיל גיטא, מאי טעמא, דההוא גט לאו חספא הוא. ואי אמר אינו מועיל ואינו מעזיב ואינו מתיר ואינו משלח ואינו מגרש, לא בטיל, ואי אמר בהאי לישנא בטל הוא, מספקא לן, וספק איסורא לחומרא.
השולח גט לאשתו והגיע בשליח וכו', איתמר בפני כמה מבטלו, רב נחמן אמר בפני שנים, רב ששת אמר בפני שלשה, והילכתא כרב נחמן. תנו רבנן (ל"ג.) ביטלו מבוטל דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו, אם כן מה כח בית דין יפה. תנו רבנן אמר לעשרה כתבו גט לאשתו יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה. אמר רבא אמר רב נחמן (ל"ג:) הלכה כדברי שתיהן. (ל"ד.) גדול בר דעילאי שדר לה גיטא לדביתהו, אזל שליחא אשכחה דיתבה ונוולה, אמר לה הא גיטיך, אמרה ליה זיל השתא מיהא ותא למחר, אזל לגבי אמר ליה אמר ברוך הטוב והמטיב. אמר אביי ברוך הטוב והמטיב ולא בטיל גיטא, ורבא אמר ברוך הטוב והמטיב ובטיל גיטא, והילכתא כוותיה דאביי, והילכתא כרב נחמן, והילכתא כרב נחמן, והילכתא כנחמני.
<h2>דף מו:</h2>
המוציא את אשתו משום איילונית, רבי יהודה אומר לא יחזיר, וחכמים אומרים יחזיר. נשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה, אמר רבי יהודה אומרים לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך, משום קילקולא.
<h2>דף סב:</h2>
ואשה משויא שליח לקבלה בין לקבל לה קידושין ובין לקבל לה גיטא, דמן כדמטו קידושין לידה דשליח דתפשין בה קידושי ומכי מטי גיטא ליד שליח דאיגרשא לה. ומשויא נמי שליח להולכה. ובעל לא מצי משוי שליח אלא להולכה ותו לא, ואי אמרי בלשון קבלה אמרינן הולכה הוא דאמר, דתנן האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי, אם רצה לחזור יחזור. האשה שאמרה התקבל לי גיטי, אם רצה לחזור לא יחזור, לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתתקבל לה אלא הולך ותן לה, אם רצה לחזור יחזור.
והיכא דשויא איהי שליח להולכה ואזל שליח ושני שליחותיה ואמר לבעל דאנא שליח לקבלה, ואמר ליה בעל הילך כמה שאמרה, אף על גב דמטה גיטא לידה לא מיגרשא ביה, מאי טעמא, דשני שליח בשליחותיה ועקרה לשליחות לגמרי, והוה ליה כמאן דאמר לה טלי גיטך מעל גבי קרקע, ואע"ג דמטאי גיטא לידה לא מיגרשא. אבל ודאי שויתיה איהי שליח לקבלה ואזל שליח אמר ליה לבעל דאנא שליח להולכה ואמר ליה בעל הילך כמו שאמרה, כי מטאי גיטא לידה מיגרשה ביה, מאי טעמא, מעוטי הוא דאימעיט שליח בשליחותיה, וכיון דאמר ליה בעל הילך כמה שאמרה כי מטאי גט לידה מיגרשא, דאיתמר הבא לי גיטי, ואשתך אמרה התקבל לי גיטי, ובעל אומר הילך כמו שאמרה, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אף על פי שהגיע גט לידה אינה מגורשת, ואמרינן עלה נפשוט מינה דאדיבורא דידיה קא סמיך דאי אדיבורא דידה קא סמיך כי מטאי גט לידה תגרש, אמר רב אשי הכי השתא בשלמא אי איתמר איפכא, התקבל לי גיטי, ואשתו אמרה הבא לי גיטי, ובעל אומר הילך כמו שאמרה, כיון שהגיע גט לידו מגורשת, אלמא אדיבורא דידיה קא סמיך אי נמי לידה מגורשת, אלמא אדיבורא דידה קא סמיך, אלא הכא משום דעקרה שליח לשליחותיה לגמרי, דאמר אנא שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא. והילכתא כדתריץ רב אשי אליבא דרב דהיכא דאמרה הבא לי גיטי, ואזל שליח אמר ליה אשתך אמרה התקבל לי גיטי, עקרה לשליחותיה דאמר אנא שליח לקבלה הוינא שליח להולכה לא הוינא, וליתה לשליחות כלל, ואף על פי שהגיע גט לידה אינה מגורשת, דהוה לה כטלי גיטך מעל גבי קרקע. ודאי אמרה התקבל לי גיטי, ואזל שליח אמר ליה הבא גיטי מעוטי הוא דמעיט בשליחותיה, וכי הגיע גט לידה מגורשת, וכן הלכה.
<h2>דף סג:</h2>
אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה, ורבי חנינא אמר אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, מאי טעמא דרב, איבעית אימא משום ביזיון דבעל, ואיבעית אימא משום חצרה הבאה לאחר מיכן, מאי ביניהו, איכא ביניהו דקדמה איהי ושויתיה שליח מעיקרא, והילכתא כרב משום דהוה דבר בערוה ודבר בערוה חולצת, הוה עובדא ואצרכה רב יצחק בר שמואל בר מרתא גט וחליצה, תרתי, הכי קאמר גט מחיים וחליצה לאחר מיתה.
ומאן דמשדר גיטא לאיתתיה ואישתכח גיטא דלא כתיב שפיר, אם איתנהו לסופר ולעדים הראשונים, כותבין גט אחר ונותנין, ואם לאו חוזרין אצל בעל, ויאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו.
האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים, שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע, אפילו הן הראשונים הן האחרונים או אחד מן הראשונים או אחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהם.
<h2>דף סד.</h2>
[פסק] והיכא דנתן גט לשליח ולא ידעינן אי יהביה ניהלה או לא, והשתא אבד הגט, ושליח אומר נתתיו לה והיא אמרה נתנו לי, אם כהן הוא אסירא ליה, ולעלמא לא שריא עד דאיכא גט בידה, אי נמי איכא עידי מסירה דיהבה ניהלה.
בעל אומר לגירושין ושליח אומר לגירושין, והיא אומרת נתנו לי ואבד, אמר רבי יוחנן הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משני עדים, אלמא (ס"ד:) לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן, אף על גב דקאמר שליח, פיו וחזקה לא הוו כשני עדים.
<h2>דף סד:</h2>
ונערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה. אמר רבי יהודה אין שתי ידים זוכות כאחת, אלא אביה מקבל את גיטה בלבד. וכל שאינה יכולה לשמר את גיטה אינה יכולה להתגרש.
וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש. תנו רבנן קטנה היודעת לשמר גיטה מתגרשת, ושאינה יודעת לשמר גיטה אין מתגרשת. איזו היא קטנה היודעת לשמר גיטה, כל שמשמרת גיטה ודבר אחר, ומסקנא כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר.
אמר רב יהודה אמר רב אסי צרור וזורקו אגוז ונוטלו, זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, חפץ ומניחו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי דא ודא אחת היא, מאי דא ודא אחת היא, אמר רב חסדא אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים.
<h2>דף סה.</h2>
קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה, לפיכך אם רצה הבעל לחזור יחזור, שאין הקטן עושה שליח. ואם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה, אם רצה לחזור לא יחזור.
<h2>דף סה:</h2>
גברא דאמר לבי דינא כתבו גט לאשתי, וחד מן הנך סהדי סופר הוא, כותבין ונותנין ואף על גב דלא אמר להו תנו, אבל חוץ לבית דין אין כותבין ונותנין עד דאמר להו תנו, לבר מן המפרש והיוצא בשיירא והמושלך בבור והמסוכן דכי אמרין לסהדי כתבו גט לאשתי ואף על גב דלא אמר תנו כותבין ונותנין, מאי טעמא, הני משום דטרידי הוא דלא אמרן תנו, אבל כולי עלמא דלא אניסי עד דאמרו תנו אין נותנין דאמרינן דילמא רצה לצחק בה, כדתנן בריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לצחק בה, ומעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת, אמר רבן שמעון בן גמליאל אם מעצמו נפל הרי זה גט ואם הרוח דחתו אינו גט, ואמרינן מעשה לסתור, חסורי מחסרא והכי קתני, אם הוכיח סופו על תחילתו הרי זה גט, ומעשה נמי בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת וכולי.
<h2>דף סו.</h2>
ההוא גברא דעל לכנישתא אשכח מקרי דרדקי דיתיב הוא ובריה, ויתיב איניש אחרינא בהדיהו, אמר להו בתרי מינייכו לכתבו לה גיטא, לסוף שכב מקרי דרדקי מי משוי איניש ברא שליחא במקום אבא או לא, אמר רב נחמן לא משוי איניש ברא שליחא במקום אבא, רב פפא אמר משוי איניש ברא שליחא במקום אבא, והילכתא כרב פפא.
אמר לשנים תנו גט לאשתו, או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתו, הרי אילו יכתבו ויתנו. אמר לשלשה תנו גט לאשתי, יאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן בית דין, דברי ר' מאיר. וזו הלכה שלח חנניה איש אונו מבית אסורין כך מקובלני באומר לשלשה תנו גט לאשתי שיאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן בית דין, אמר רבי יוסי נומינו לשליח אף אנו מקובלין שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו לה. אמר שמואל אמר רב הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח, ועד דאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו לא הוי גט, ואי לא גמיר סופר למיכתב ועדים למיחתם, לא משתריא עד דגמיר סופר למיכתב ועדים למיחתם וכתבין וחתמין ויהבין לה. אמר לפניו רבי שמעון בר' (ס"ז.) וכי מאחר שר' מאיר וחנניה איש אונו חלוקין על רבי יוסי מה ראה רבי לומר הלכה כרבי יוסי, אמר לו שתוק בני שתוק לא ראית את רבי יוסי אלמלי ראיתו נימקו עמו, דתניא איסי בן יהודה הוא היה מונה שבחן של חכמים, רבי מאיר חכם וסופר, רבי יהודה חכם לכשירצה, רבי טרפון גל של אגוזים, רבי ישמעאל חנות מיוזנת, רבי עקיבא אוצר בלום, רבי יוחנן בן נורי קופת הרוכלין, רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים, משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, רבי יוסי נמקו עמו, רבי שמעון טוחן הרבה ומוציא קמעה ומה שמוציא אין מוציא אלא סובין, וכך אמר רבי שמעון בן יוחי לתלמידיו בניי שנו מדותיי, שמדותי תרומות הן מתרומות מדותיו של רבי עקיבא.
<h2>דף סז:</h2>
מי שאחזו קורדיקום ואמר כתבו גט לאשתו, לא אמר כלום, אמר כתבו גט לאשתו ואחזו קורדיקום וחזר ואמר אל תכתבו, אין דבריו האחרונים כלום. נשתתק, אמרו לו נכתוב גט לאשתך, והרכין בראשו, בודקין אותו שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן, הרי אילו יכתבו ויתנו. מאי קורדייקום, אמר שמואל מאן דנכתיה חמרא חדתא דמעצרתא. (ע':) נשתתק, וניחוש דילמא שיחה דלאו לאו דנקטיה אי נמי שיחה דהן הן דנקטיה, אמר רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן בסירוגין, וניחוש דילמא שיחה דסירוגין נקטיה, דאמרינן ליה תרי הן וחד לאו, אינמי תרי לאו וחד הן, דבי רבי ישמעאל תנא אומר לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים ושל ימות הגשמים בימות החמה. מאי ניהי, אינימא סדיני וגושפקי [ס"א גלופקרי], ניחוש דילמא קורה אחדיה אינמי חמה אחדתיה, אלא בפירי.
<h2>דף עא:</h2>
אמרו לו נכתוב גט לאשתו ואמר להם כתובו אמרו לו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי זה בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו.
<h2>דף עב.</h2>
ולעולם אינו גט עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו, דתניא כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה, אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה, הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. ואמרינן, ישמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו, דליתה. קולו, לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו, דליתה.
זה גיטך אם מתי, זה גיטך מחלי זה, זה גיטך לאחר מיתה, לא אמר כלום. מהיום אם מתי, מעכשיו אם מתי הרי זה גט. מהיום לאחר מיתה אינו גט, ואם מת חולצת ולא מתייבמת. שמעת מינה שכיב מרע שניתק מחלי לחלי מתנתו מתנה, אין, דא"ר אלעזר משמיה דרבא (ע"ג.) שכיב מרע שניתק מחלי לחלי מתנתו מתנה. (ע"ו:) הרי זה גיטך אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש אינו גט, מעכשיו אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש הרי זה גט.
<h2>דף עה:</h2>
והיכא דיהב לה גיטא על תנאי, דאמר לה ניהוי האי גיטא על מנת דעבדת הא מילתא, הוי גיטא ומיבעי ליה לקיומי ליה לתנאיה, דגמרינן מן תנאי דבני גד ובני ראובן, דתנן (קידושין ס"א.) רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, דקאמר להו משה (במדבר ל"ט, כ"ט) אם יעברו אתכם ונתתם להם את ארץ הגלעד, וכיון דקיימוה לתנאה קניוה לארץ הגלעד. והני מילי היכא דכפלוה לתנאיה דאמר לה אי עבדת הכי ליהוי גט ואי לא לא ליהוי, והוא דמקדים תנאי למעשה, והוא דמקדים הן ללאו, דכתיב אם יעברו ואם לא יעברו דכפיל תנאה ומקדים תנאי למעשה ומקדים הן ללאו. וקיימא לן דהילכתא כרבי מאיר (גיטין ע"ה:) מדאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט, אם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, ואידך בענן הן קודם ללאו.
כהן דמסכין, ודחיל דילמא יהיב גיטא לאיתתיה ומיתסרא עליה, לתני ולימא לה או לשליח דממטי לה גיטא אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט.
<h2>דף עו:</h2>
מאן דכתיב גיטא לאיתתיה ועביד תנאה דאי לא אתי ליום פלוני מגורשת ומת בתוך זמנו. אם מת הוא גובה כתובתה, ואם מתה היא יורשה, ועד דמאטי גיטא לידה בעל חייב במזונותיה ובפרקונה, וכל תנאי כתובה עילויה, ואם מת ויש לו אח, או חולץ או מייבם.
אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חודש כתבו ותנו גט לאשתי, כתבו בתוך שנים עשר חודש ונתנו לאחר שנים עשר חודש, אינו גט. כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מיכאן ועד שנים עשר חדש, כתבו בתוך שנים עשר חודש אינו גט, רבי יוסי אומר כזה גט. כתבו לאחר שנים עשר חודש ונתנו לאחר שנים עשר חדש ומת, אם הגט קדם את המיתה הרי זה גט, ואם המיתה קדמה את הגט אינו גט, אם אין ידוע, זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת. תנא רבותינו התירוה להינשא, מאן רבותינו, אמר רב יהודה אמר שמואל בי דינא דשרו מישחא, סברי לה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, ולא היא, לעולם אינו גט ואסורה להנשא, דקאמרינן, אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן רבי יהודה הנשיא בנו של רבן גמליאל הורה ולא הודו לו כל סיעתו, ואמרי לה כל שעתו, מאן לא הודו לו רבנן, והוה ליה יחיד ורבים וקימא לן הילכתין כמתניתא דאינו גט ולא כרבותינו דהתירוה לינשא. אמר מר רבי יוסי אומר כזה גט, וליתה לר' יוסי דפליגי רבנן עליה, דקאמרינן ורבנן לא שנא הכי ולא שנא הכי.
<h2>דף עז.</h2>
תנו רבנן לאחר שבוע שנה, לאחר שנה חדש, לאחר חדש שבת, לאחר שבת מאי, יתיב ר' זירא קמיה דר' אסי ויתיב ר' אסי קמיה דר' יוחנן ויתיב וקאמר חד בשבא תרי ותלתא בתר שבתא, ארבעה חמשה ומעלי קמיה שבתא.
ומאן דמגרש איתתא מיבעי ליה למיכתב גיטא ומיתבא ניהלה, דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. ולא תימא ידה דוקא, אלא אפילו זרקיה ניהלה לתוך ביתה או לתוך חצירה מיגרשא, דתנו רבנן ידה, אין לי אלא ידה, חצירה גגה קרפיפה מנין, תלמוד לומר ונתן בידה מכל מקום, מכדי כתב חדא זימנא מהדר מיכתב ונתן בידה אחרינא למה לי, לרבויי גגה חצירה וקרפיפה הוה מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. אע"ג דמה שקנתה אשה קנה בעלה, הכא כיון דמגריש לה בעידנא דקא נפיל גט בחצר איסתלק ליה בעל מחצר וגיטה וחצירה באין כאחד. ומנלן דכי גיטה וחצירה באין כאחד שניא מחצרה הבאה לה לאחר מיכן, (ע"ז:) מההוא שכיב מרע דהוה כתיב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא הוה ולא אספיק למיתבה ניהלה, למחר תקף ליה עלמא, אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו לקנו לה ההוא דוכתא דמתנח ביה גיטא, ותיעול איהי ותחוד ותפתח ותחזיק ביה דתנן נעל וגדר ופרץ כל שהו בפניו הרי זהו חזקה ותקני לההוא ביתא, ותקני לההוא גיטא, ואקשי ליה רב עיליש לרבא, ופריק ליה גיטא וחצירה באין כאחד.
ודאי זרקיה נהלה לתוך ביתו או לתוך חצירו ואפילו נפיל עילוי פוריא דיתבה עילויה, לא הוי גט, דתנן זרקו לה לתוך ביתו או לתוך חצירו אפילו עמה במטה אינה מגורשת, (ע"ח.) והני מילי במטה דידיה אבל במטה דידה ויתבא בביתיה דידיה, אם גבוהה עשרה טפחים דפלגא לה רשותא לנפשה, ודאי מגורשת, ואף על גב דאיכא מקום כרעי דיתבן על ארעא, אמקום כרעי לא קפדי אינשי, ואי לא גביהה עשרה טפחים דהויא לה כליו של לוקח ברשות מוכר וכליו של לוקח ברשות מוכר (ב"ב פ"ה:) לא פשיטא לן בעלמא אי קנה לוקח או לא, הילכך אישתרויי לא משתריא ביה ואיפסולי איפסלא ביה מן הכהונה, דהוה ליה ספק איסורא וספק איסורא לחומרא. ודאי זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה, אף על גב דברשותיה דידיה, אין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה.
<h2>דף עז:</h2>
הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה מגורשת. אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצירה, ורבי אושעיא אמר אפילו היא בטבריא וחצירה בציפורי היא בציפורי וחצרה בטבריא. הילכתא כעולא או כרבי אושעיא, אמר רב אשי (ב"מ י"ב.) האי חצר מהיכא איתרבאי מידה ולא גרע משליחות, גבי גט דחוב הוא לה, בענן היא עומדת בצד ביתה או בצד חצירה, גבי מתנה דזכות הוא לו, בדעת אחרת מקנה אותה אף על גב דאינו עומד בצד שדהו קני, דהוה ליה זכין לאדם שלא בפניו, מדקמתריץ רב אשי כוותיה דעולא ש"מ כוותיה דעולא.
<h2>דף עח.</h2>
[פסק] והיכא דאמר לה כנסי שטר חוב זה או דאשכחתיה היא מאחוריה, לא הוי גיטא עד דאמר לה הוא גיטיך, וכי אמר לה הוא גיטיך נמי ואשכחתיה דשדי על ארעא, הוה ליה טלי גיטך מעל גבי קרקע ולא הוי גט, ומאי מצאתו, שלפתו, דאווק [ג"א דצייק] ליה אחרציה ושקלתיה, דהוה ליה כי נתן בידה דכי אמר לה הוא גיטך הוי גט, אינמי היכא דנימא ואותביה בידא ואיתערא לה ואשכחתיה דגט נינהו, כי האי גוונא לא הוי גיטא עד דאמר לה הוא גיטך, דתנן אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו קוראה והרי הוא גיטה, אינו גט עד שיאמר לה הוא גיטיך, נתן בידה והיא ישינה נעורה קוראה והרי הוא גיטה, אינו גט עד שיאמר לה הוא גיטך. והני מילי כי קא אמרינן דלא הוי גט היכא דלא אמר להו לעדים ראו גט שאני נותן לה, ואמר לה לדידה כנסי שטר חוב זה הוי גיטא, דתנן (נ"ה.) העיד רבי יוחנן בן גודגדא על חרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט, ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שאוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה, ועל מריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים, ועל חטאת גזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח, ואמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא, אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת, לאו מי אמר רבי יוחנן בן גודגדא בחרשת לא בענן דעתה, פשיטא, מהו דתימא כיון דאמר לה כנסי שטר חוב זה בטוליה בטליה, קמ"ל דאם איתה דבטליה לעדים הוה אמר להו, ומדלא אמר להו לעדים לא בטליה, והאי דקאמר לה הכי מחמת כיסופא הוא דקאמר לה.
[פסק] והיכא דקיימא ברשות הרבים וזרקיה ניהלה, אי מקרב גט לגבה דהיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו, מגורשת. אי מקרב לגביה דידיה והוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו, אינה מגורשת. שניהם יכולין לשמרו שניהם אין יכולין לשמרו מגורשת ואינה מגורשת, למאי הילכתא, (יבמות ל"א.) דאי כהן אסירא ליה אי ערוה היא ומת הבעל צרתה בעיא חליצה, מפני שהיא ספק למאי נפקא מינה, (ע"ד.) לחיוביה לבעל במזונותיה ובפרקונה, ואם מתה יורשה, ואם מת הוא גובה כתובתה. ואפילו היא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו דקאמרינן מגורשת, מישרא לא שרינן לה לאינסובי, דאמר ליה שמואל לרב יהודה (ע"ח:) שיננא, כדי שתשוח ותטלנו, ואת לא תעביד עובדא עד דמאטי גיטא לידה, ואמר ליה רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא ואצרכוה חליצה.
<h2>דף עט:</h2>
בית שמאי אומרין פוטר אדם את אשתו בגט ישן, ובית הילל אוסרין. ואיזהו גט ישן, כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה. אמר רבי אבא אמר שמואל אם נישאת לא תצא, ואיכא דאמרי אמר רבי אבא אמר שמואל אם נתגרשה תינשא לכתחילה.
<h2>דף פ:</h2>
ומודים חכמים לר' מאיר שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר ותצא.
<h2>דף פא.</h2>
המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי ב"ש אומרים אין צריכה הימנו גט שיני, ובית הילל אומרים צריכה הימנו גט שיני, אימתי, בזמן שנתגרשה מן הנישואין. ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאין צריכה הימנו גט שיני, שאין לבו גס בה. ואוקימנא למתניתא (פ"א:) בשלא ראוה שנבעלה.
<h2>דף פב:</h2>
והילכתא ריח הגט פסול בכהונה דכתיב (ויקרא כ"א, ז') ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה. היכי דמי, כגון דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, אי נמי דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, כי האי גוונא גיטא לא הוי ופוסל בכהונה. גבי ישראל אף על גב דמטא גט לידה גט פסול הוא ודבריו בטלין ושריא למיהדר ליה, גבי כהן כי מטא גט לידה אסירא למיהדר ליה והיינו ריח הגט שפוסל בכהונה, ולעלמא נמי לא שריא עד דכתיב לה גיטא מעליא. אבל כהן דכתב גט לאיתתיה כמה דלא מטא גיטא לידה מצי מבטיל ליה, ושרי ליה למיהדר עילויה ולא מיפסל ולית ביה משום ריח הגט שפוסל בכהונה. גיטא דמסר מודעא עליה לא פסיל בכהונה, דתנן (פ"א.) כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה, ובית הילל אומרים אף על פי שנתנו לה על תנאי ולא יעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה, והילכתא כבית הילל.
<h2>דף פג:</h2>
וכי קא אמרינן דהוי גט, היכא דשביק רווחא בתנאיה דמקיים תנאיה מקמי דמיתה, אבל אמר לה על מנת דעבדת הא מילתא לעולם, חיישינן דילמא לא מיקיים תנאה ולא איכא כריתות, דתנו רבנן הרי זה גיטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך על מנת שלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות, כל שלשים יום הרי זה כריתות. ואמר רבא הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי, אין זה כריתות, דהא לא שבק רווחא בתנאיה, דלאימת קא מיקיים תנאה לכי מיתא, לכי מיתא ליכא גיטא. כל ימי חיי פלוני וחיי, הרי זה כריתות, דזימנין דמיית ומקיים תנאה, וכי תימא לכי מיית איהו גיטא למה לה, כל תנאה דבדידה לקיימו אנן לאלתר שרינן לה ואמרינן לה קיים תנאיך מה נפשך, אי מתה מקמיה, הא לא אישתראי ואיקיים תנאה, אי מיית מקמה הא אישתריא להו, ודאי אי שתיא בחייא בטל ליה גט למפרע והוו בניה ממזרין. ודאי אמר לה כל ימי חיי פלוני ואינסיבא לאלתר והוו לה בני בחיי בעל ראשון ומית ליה בעל ראשון והדר הוו לה בני לאחר מיתתו ועדאן ההוא פלוני דתלייה לתנאה בגויה מיקיים, ואישתראי בחייה, לאחר מיתתו דבעל בטיל ליה גט למפרע ובניה קמאי ממזירי בתראי לאו ממזירי, ואסירא לשיני דכיון דבטיל גט למפרע כי דר גבה אשת איש הואי ותנן (סוטה כ"ז:) כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, והוו פליגי רבנן דהוו קא אמרינן כיון דבחייה דבעל לא עבר עילויה תנאה ולאחר מיתה הוא דעבר, כיון דמית ליה בטיל ליה תנאיה ולא בטיל גט למפרע.
<h2>דף פד.</h2>
והני מילי דשרינן לה, בתנאה דבידה לקיימו, אבל ודאי תנאי דאין בידה לקיימו ותלי בדעת אחרים לא שרינן לה עד דמיקיים תנאה, דתנו רבנן הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלוני, הרי זו לא תינשא ואם נישאת לא תצא, ואמרינן מאי קאמר, אמר רב נחמן הכי קאמר הרי זו לא תינשא לו שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה, ואם נישאת לא תצא, משום גזירה לא מפקינן, ואמר ליה רבא לרב נחמן לו הוא דלא תינשא הא לאחר תינשא, והא בעיא לקיומי לתנאיה, וכי תימא איפשר דמיגרשה למחר ומקיימה ליה לתנאיה, בשלמא מילתא דבדידה קיימא, לחיי, הכא בדידה לא קיימא לאיגרושי, אלא אמר רבא הרי זו לא תינשא לא לו ולא לאחר, לו שמא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה, לאחר לבעיא לקיומי לתנאיה, ואם נשאת לו לא תצא הא לאחר תצא, והילכתא כוותיה דרבא, ותניא כוותיה דרבא הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחרים ואם נשאת לאחר תצא.
וכי אמרינן דבעי לקיומי לתנאיה דכי לא מקיים מיפסיל גט, הני מילי היכא דהתנה תנאי דאיפשר לקיימו, אבל התנה תנאי שאי איפשר לקיימו מפליגה בדברים הוא ולאלתר הוי גיטא, דתנו רבנן הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע, על מנת שתרדי לתהום, על מנת שתבלעי קנה [של ד' אמות], על מנת שתביאי לי קנה בן מאה אמה, על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך, אם נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט, רבי יהודה בן תימא אומר כזה גט, כלל אמר רבי יהודה בן תימא כל שאי איפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר, אמר רב נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה בן תימא. וכי אמרינן דתנאי אי איפשר לקיימו כמפליגה בדברים נינהו וכשר, הני מילי היכא דלא איפשר לקיומיה כלל, אבל ודאי אתני בהדה על מנת דאכלה מאי דאסיר או דשתיא מאי דאסיר פליגי אביי ורבא בהא מילתא, דאביי אמר תנאי שאי איפשר לקיימו הוא, דאיבעיא להו הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר מהו, אמר אביי היינו דרבי יהודה בן תימא, רבא אמר איפשר דאכלה ולקיא, והילכתא כוותיה דרבא. (פ"ד:) ואף על גב דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ומתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, הני מילי היכא דלא סגיא דלא עקרא, אבל הכא כיון דאיפשר דלא אכלא ולא מיגרשה תנאו קיים. ואפילו לרבא לא קאמר אלא דאתני בהדה דעבדא איהי לחודה מילתא דאסירא לה, אבל ודאי אמר לה על מנת דמינסבא למאן דאסירא ליה, כי האי גוונא אמרינן נהי דאמר רבא איפשר דאכלה ולקיא בשלמא איהי אכלה ולקיא אחריני מי עבדי איסורא, דתנו רבנן הרי זה גיטיך על מנת שתבעלי לפלוני, אם נתקיים התנאי הרי זה גט, ואם לאו אינו גט, על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך, אין חוששין שמא נבעלה להן, ואילו על מנת שתבעלי לאבא ולאביך לא קתני, דקסבר רבא כדקתני במתניתא כלל אמר רבי יהודה בן תימא כל שאי איפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר, לאיתויי כי האי גוונא דתלי לה במילתא דאסירא לאחריני.
<h2>דף פד:</h2>
תנו רבנן כל התנאים פוסלין בגט דברי רבי, וחכמים אומרים כל שפוסל על פה פוסל בכתב וכל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב, חוץ שפוסל בעל פה פוסל בכתב, על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב. (פ"ה. ע"ש) והני מילי לפני התורף אבל לאחר התורף כשר.
<h2>דף פה.</h2>
וכדמגרש לה צריך למיכתב לה הרי את מותרת לכל אדם, דתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. והיכא דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני, פליגי בה רבי אליעזר ורבנן (פ"ב.) דר' אליעזר אומר הוי גט ורבנן אמרי לא הוי גט, דתנן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, רבי אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין, ואוקימנא להאי אלא חוץ מפלוני הוא. ואי לא כתיב האי תנאה בגיטא ועל פה הוא דאמר לה, כי הדר שקיל לה מינה והדר יהיב ליה ניהלה מיגרשא ביה. ואי כתיב בגיטא אע"ג דשקיל ליה ומחיק ליה והדר יהיב ליה ניהלה איפסל ליה, דקתני כיצד יעשה, יטלו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטיך, ואם כתבו בתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פסול. והילכתא כרבנן דלא אישתריא איתתא בגיטא דכתיב ביה חוץ מפלוני. ואע"ג דאישתרויי לא משתריא לאינסובי לגברא אחרינא, מכהונה מיפסלא בהאי גיטא, ולא מיבעיא היכא דאמר לה חוץ מפלוני דשריא לכולי עלמא לבר מן חד גברא דמיפסלה מכהונה, אלא אפילו אמר לה הרי את מגורשת ממני ואסורה על כל אדם אפילו הכי מיפסלא בגויה מכהונה, (פ"ב:) שנאמר (ויקרא כ"א, ז') ואשה גרושה מאישה לא יקחו, אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה בכהונה, והיינו ריח הגט דפסיל בכהונה. וכי קאמרינן דהיכא דאמר לה חוץ מפלוני לא הוי גט, הני מילי היכא דההוא פלוני שריא לה והוי גברא דחזי לאינסובי ליה ותפשי לה קידושי בגווה, אבל ודאי אביה או אחיה או אחד מכל קרובים או עבד או גוי כיון דאסירי עילוה מדאורייתא לאו שיור הוא והוי גט מעליא, דתנן הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך לאחי ולאחיך לעבד ולנכרי ולכל מי שאין לו עליו קידושין כשר, והאי כל דקתני לאיתויי שאר חייבי כריתות דלא תפסי בה קידושי בגויהו, אבל ודאי חייבי לאוין, אף על גב דאסירא להון מדאוריתא, כיון דתפסי קידושי בגויה אף על גב דקידושי עבירה נינהו, הוי שיורא ומיפסל גיטא, דתנן הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ולכל מי שיש לה עליו קידושין אפילו בעבירה, פסול. וחייבי כריתות נמי, הני מילי היכא דשייר שאר חייבי כריתות דלא אית להו שריותא לעולם, אבל אמר לה חוץ מבעל אחותך, כיון דזימנין דמתה אחותה וחזיא ליה, הוי שיור ומפסיל גט, דבעא מיניה רבא מרב נחמן חוץ מבעל אחותך מהו, מי אמרינן השתא מיהא הא לא חזיא או דילמא זימנין דמתה אחותה וחזיא ליה, אמר ליה תניתוה לעבד ולנכרי, ועבד ונכרי נמי עבידי דמיגיירי, גירות לא שכיחא מיתה שכיחא, וכיון דלא איפשיט בעיא הוה ליה ספק איסורא וספק איסורא לחומרא, ומיפסיל גיטא.
גיטין. ביום פלוני כו' איך אנא פלוני בר פלוני וכל שום דאית לי, צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא, פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אינתתי פלוניתא בת פלוני וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבהתייכי ולאתרייכי ולאתריהון דאבהתייכי והוית אינתתי מן קדמת דנא, וכדו תרוכית יתיכי דתהוייין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר דתצבייין והרי את מותרת לכל אדם ואינש לא ימחה בידייכי מן יומא דנן ולעלם, ודן דהוי ליכי מיני ספר תירוכין ואגרת שיבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל. אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא ליכתב ודין דמשמע דינא, אלא ודן. ולא ליכתוב ואיגרת דמשמע איגרתא בעלמא, אלא ואגרת. וליכתוב תלתא יודי"ן בדתהוייין, ותלתא יודי"ן בדתצבייין, דמשמע תהויין תצביין, ולוריך לוי"ו דתירוכין ולוי"ו דשיבוקין דמשמע תריכין שביקין, ולוריך לוי"ו דוכדן ואי לא דמשמע וכדי, ולא ליכתוב למהוך דמשמע כחוכא אלא למהך.
<h2>דף פו.</h2>
קיימא לן כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי דתנן שלשה גיטין פסולין ואם נישאת הוולד כשר, כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין לו אלא עד אחד, הרי אילו שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הוולד כשר, רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר, וגובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם. (פ"ו:) והלכה כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי. ומודה רבי אלעזר בדלא כתיב גיטא כהילכתא, אי נמי היכא דחתומין עליה עידי פסולין, דלא מהנו ביה מידי עידי מסירה, מאי טעמא, דהוה ליה מזוייף מתוכו ואמר רבי אבא (ד'.) מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול.
<h2>דף פז:</h2>
גט שכתבו עברית ועדיו יוונים, יוונית ועדיו עברים, עד אחד יווני ועד אחד עברי, כשר. כתב סופר ועד כשר, איש פלוני עד כשר, בן איש פלוני עד כשר, איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר, וכן היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין חניכתו וחניכתה כשר. (פ"ח.) כתב סופר ועד כשר, אמר רבי ירמיה חתם סופר שנינו. ההיא כתובת חתנים דאתאי לקמיה דר' אבהו דהוה ידע ליה לטפסא דספרא ולחתמות ידא דחד סהדא, סבר לאכשורה, אמר ליה רבי ירמיה חתם סופר שנינו.
<h2>דף פח:</h2>
גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול. מה טעם אמרו בגוים פסול, שלא תהא כל אחת ואחת תולה עצמה בגוי ומפקעת עצמה מבעלה. אמר רב נחמן אמר שמואל גט מעושה בישראל, כדין כשר, שלא כדין פסול ופוסל, ובגוים כדין פסול ופוסל, שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו.
יצא שמה בעיר מקודשת, הרי זו מקודשת, מגורשת, הרי זו מגורשת, ובלבד שלא תהא שם אמתלא. ואיזו היא אמתלא, גירש פלוני את אשתו על תנאי, זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו, זו היא אמתלא. מגורשת ואסרינן לה אגברא, והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן, הכי קאמר, מקודשת, הרי זו מקודשת, מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת קול ושוברו עמו. אמר עולא (פ"ט.) לא שישמעו קול הברה, אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית מתקדשת היום. מתקדשת, דילמא לא איקדש, אלא פלונית נתקדשה היום. כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב לא שישמעו קול הברה, אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים.
<h2>דף פט.</h2>
אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה. כתנאי, אכלה בשוק גירגרה בשוק הניקה בנה בשוק בכולן רבי מאיר אומר תצא, רבי עקיבא אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה, אמר לו רבי יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה והתורה אמרה (דברים כ"ד, א') כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר (שם י"ז, ו') על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור. תנו רבנן בעולה אין חוששין לה, חלוצה אין חוששין לה, נשואה אין חוששין לה, ארוסה אין חוששין לה, של פלוני אין חוששין לה, בעיר אחרת אין חוששין לה, ממזרת אין חוששין לה, שפחה אין חוששין לה, הקדיש פלוני נכסיו הפקיר פלוני נכסיו אין חוששין לו. אמר ליה אביי לרב יוסף מבטלינן קלא או לא, אמר ליה מדאמר רב חסדא עד שישמעו מפי הכשרים ש"מ מבטלינן קלא, אמר ליה אדרבה, מדאמר רב ששת על פי שנים ש"מ לא מבטלינן קלא, אמר ליה אתרוואתא נינהו, בסורא מבטלי קלא, בנהרדעא לא מבטלי קלא.
ממזרת אין חוששין לה. היכי דמי, כגון דקאמרי הלך בעלה למדינת הים וזניא והוה לה ברתא, לא חיישינן, דאמרינן דילמא אתא בעלה בצינעה בליליא ושמש, כההוא מעשה דאבוה דשמואל דאתא בשם ושימש. ומאי טעמא הוה חכים, דכי אזל אבוה דשמואל למערבא אשכחתיה מדיתא דהוה ידעה בלישנא דציפורי, אמרה ליה אזדקיק לי ואנא יהיבנא לך כך וכך זוזי, משום דהוה ידעה דנפיק מיניה גברא רבה, ערק מינה והדר אתא בשם ההוא ליליא לגבי דביתהו ואיזדקיק לה והדר אזל, לסוף אישתמעת מילתא דמיעברא, אתיוה לבי דינא אלקיוה, אמר שמואל בכרסה דאימיה איכוף רישאי דילמא מטאי לי רישא דשוטא וכאיב לי, כף רישיה בכרסא דאימיה ומטייה ריש שוטא.
[פסק] ואיתתא דקבילת גיטא בעידי מסירה ואזלו עדים למדינת הים אי נמי מייתו, ויצא שמה בעיר שהיא מגורשת, ובתר כן אירכס גיטא, איצא שמה בעיר לא סמכינן, דכיון דמוחזקה באשת איש, אי איכא עידי מסירה או נפיק גיטא מתותי ידה שריא, ואי לא אסירא, (ס"ד.) ואי אמר בעל גרשתיה מהימן.
<h2>דף פט:</h2>
אמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. ואמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה, דבתר אירוסין חיישינן ליה. רב חביבא אמר אפילו דבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה, והילכתא לא חיישינן ליה. אמר רב ירמיה בר אבא שלחו מבי רב לשמואל, ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא שני וקידשה קידושי תורה מהו, אמר להו תצא, והעמידו דבר על בוריו והודיעוני. מאי היא, אי נימא דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא לאו קידושי מעליי נינהו מבטלינן קלא, והא נהרדעא אתרא דשמואל הוא ובנהרדעא לא מבטלינן קלא, אלא דאי מיגליא מילתא דקידושי קידושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני. לא מצאו דבר על בוריו מהו, אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שיני, אבל מגרש שיני ונושא ראשון לא, מאי טעמא, אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין. רב שישא בריה דרב אידי אמר אף מגרש שיני ונושא ראשון, מאי טעמא, מימר אמרי עייני רבנן בהו בקידושיה וקידושי טעות הוו. יצא עליה קול מזה ומזה מהו, אמר רב פפא אף בזו מגרש ראשון ונושא שיני, אמימר אמר מותרת לשניהם, והילכתא מותרת לשניהם.
<h2>דף צ.</h2>
דאילו מאן דנסיב איתתא וחזא בה מילתא דלא מייתבא דעתיה מיתבעי ליה לגרושה בגט, דכתיב (דברים כ"ד, א') כי יקח איש אשה ובעלה וגו' ותנן בית שמאי אומר' לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר, שנאמר (דברים כ"ד, א') כי מצא בה ערות דבר, בית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו, רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת והיא נאה הימנה שנאמר אם לא תמצא חן בעיניו. ואף על גב דפליגי בית שמאי ובית הילל עליה דרבי עקיבא, היכא דלא אשכח בה מילתא וגרשה מודו דמאי דעבד עבד, ולא אמרינן ליה קום אהדרה, דאמר ליה רב פפא לרבא לא מצא בה לא דבר ולא ערוה מהו, אמר ליה מדגלי רחמנא גבי אונס (שם כ"ב, י"ט) לא יוכל לשלחה כל ימיו דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי וקא עבר בעשה, מכלל דהכא מאי דעבד עבד. ומן כד יהיב דעתיה לגרושה אסיר ליה למידר בהדה, דאמר ליה רב משרשיא לרבא היה בלבו לגרשה והיא תחתיו ומשמשתו מהו, קרי עליה (משלי ג', כ"ט) אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. ואפילו לרבי עקיבא הני מילי בזוג שיני דכי מצא אחרת שהיא נאה הימנה אית ליה רשותא לגרושה, אבל בזוג ראשון לא מיבעי ליה לגרושה כי לא חזאי בה מילתא דכתיב (מלאכי ב', ט"ז) כי שנא שלח, רב יהודה אמר (צ':) אם שנאתה שלח, רבי יוחנן אמר שנוי המשלח, רב יהודה אמר אם שנאתה שלח קאמר. רבי יוחנן אמר שנוי המשלח קמי הקב"ה קאמר נביא, ואמרינן לא פליגי, הא בזוג ראשון הא בזוג שיני, כי קאמר רב יהודה בזוג שיני, כי קאמר רבי יוחנן בזוג ראשון, דא"ר אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר (מלאכי ב', י"ג) וזאת שנית תעשו כסות דמעה וגו' (שם י"ד) ואמרתם על מה וגו'. ורב יהודה ורבי יוחנן אליבא דרבי עקיבא קאמרי, דאי כבית שמאי ובית הילל אפילו בזוג שיני נמי עד שימצא בה דבר או ערוה.
(ספרי תצא) ושנאה האיש האחרון מלמד שעתיד לשנאותה ואין לי אלא גרושה, אלמנה מנין, ת"ל וכתב לה ספר כריתות או כי ימות, ואם סופנו לרבות אלמנה מה ת"ל גרושה, אלא אלמנה מותרת ליבם וגרושה אסורה ליבם. יכול אף מי שקילקלה על בעלה תהא אסורה לחזור לו, ת"ל וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה היוצאה בגט אסורה לחזור לו ולא שקילקלה על בעלה לאחר שנתגרשה אסורה לחזור לו. מנין לנותן גט ליבמתו שאסור לחזור עליה, תלמוד לומר לא יוכל לשוב לקחתה את אשר שלח. מנין לאשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה מנין שתצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה, תלמוד לומר לא יוכל בעלה לא יוכל הראשון, ואין לי אלא מנישואין לנישואין מן האירוסין לאירוסין, מן הנישואין לאירוסין ומן האירוסין לנישואין מנין, תלמוד לומר לא יוכל בעלה לא יוכל הראשון לא יוכל לקחת את אשר שלח, רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר מן הנישואין אסורה מן האירוסין מותרת, שנאמר (דברים כ"ד, ד') אחרי אשר הוטמאה, וחכמים אומרים מן הנישואין ומן האירוסין אסורה, אם כן למה נאמר אחרי אשר הוטמאה, לרבות שוטה שנסתרה, וכן הוא אומר (ירמיה ג', א') לאמר הן ישלח איש את אשתו וכו' כי תועבה היא וגו'. רבי יהודה אומר נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה, מה להלן כרת אף כאן כרת. (דברים כ"ד, ד') ולא תחטיא את הארץ וגו' להזהיר בית דין על כך.
תניא היה ר' מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים, יש לך אדם שזבוב נופל בתוך כוסו וזורק את כוסו, זו היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל דלת בפני אשתו, יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו זורקו ושותה, זו היא מדת כל אדם, שרואה את אשתו שמדברת עם אחיה ועם קרוביה ומניחה. יש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחויו ומוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו שיוצאה שראשה פרועה ובגדיה פרומים משני צדדיה ורוחצת עם בני אדם, עם בני אדם סלקא דעתך, אלא אימא במקום שבני אדם רוחצין, שזו מצוה מן התורה לגרשה שנאמר (דברים כ"ד, א') כי מצא בה ערות דבר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, הכתוב קראו אחר, שאין בן זוגו של ראשון, שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו, זכה שיני משלחה שנאמר (שם ג') ושנאה האיש האחרון, ואם לאו קוברתו שנאמר (שם) או כי ימות האיש האחרון, כדיי הוא במיתה שהכניס רשעה לתוך ביתו.
